מדי פעם אני מקבלת (כל פעם בגרסא קצת אחרת) את השאלה הזו….
״שלום. האם המשתתפים בסדנה עוברים איזושהי סלקציה ובדיקה שזה אנשים נורמטיביים? כדי להרגיש בטוחה ולא מאויימת.״
ואני מוצאת שלמרות הידיעה שלי שבני אדם זה מפחיד, קשר זה מפחיד, החיים הם מפחידים.
זה מפעיל אותי
לרוב אני מצליחה להיות סופר אמפטית, עדינה ומלאת חמלה .
לפעמים האש חזקה ממני
וזו התשובה שלי היום
איך את מגדירה אנשים נורמטיבים?
אנשים נורמטיביים…שאלת השאלות .
אני מודה שהשאלה הזו מפעילה אותי….כי איך את מגדירה אנשים לא נורמטיבים?
אנשים שסובלים מפוסט טראומה הם נורמטיבים או לא? פוסט טראומה מורכבת?
אנשים שלוקחים כדורים נגד דיכאון ? חרדה? הם נורמטיבים?
אנשים בלי רגל? בלי יד? כבדי ראייה? אלרגיים לדבורים? חתולים?
אנשים שעברו משבר נפשי בחיים, היו מאושפזים? והיו זקוקים לתמיכה או עדיין?
אנשים בעלי התקשרות חרדתית? נמנעת? נרקיסיסטיםֿ?
אנשים שמצביעים ביבי? או יאיר לפיד?
אנשים עם שפם?
היית מרגישה בטוחה אם הייתי מבקשת לראות אישור של עבר פלילי מהמשטרה?
קורות חיים?
תיק עם היסטוריה רפואית?
מכתב מהאקס/ית על כל הדברים שבגללם הם לא ביחד?
מחוסנים? לא מחוסנים?
אני יכולה לכתוב דפים על דפים של השאלות של מי הוא נורמטיבי…ומי הוא לא. ואם הוא לא…אז מה זה אומר ? ואיזה ״יחס מגיע לו״
ונגיד שהיינו רוצים להגביל את המרחב רק לנורמטיבים…..(מיד אני מרגישה את השפם של היטלר שלי מתחיל לצמוח)
חריגות גופנית למשל זה משהו שניתן לראות. אבל…נורמטיביות נפשית ….מאיפה זה מתחיל? ואיפה זה נגמר?
פעם גיליתי…שאנשים יכולים בקלות להגיד שהם עברו פגיעה מינית בעבר או טראומה. וזה ממש בסדר ומוזמן למרחב. אבל באותו הזמן יש כמעט תמיד במרחב גם אנשים שפגעו. אבל אף אחד לא יודע או ידע. לא כי אין…אלא כי לא מדברים על זה. כי אין לזה מקום. כי גם אם תעשי שאלון מקדים…הסיכוי שמישהו יענה על השאלה הזו ממש קטן ויש גם כאלו שנפגעו ולא יגידו.
ואז השאלה – האם המרחב הזה בטוח או לא??
הייתה מישהי שהתלוננה שהכירה מישהו באירוע שלי, והוא התנהג אליה בשלב מסוים בקשר שלהם ממש בצורה מגעילה ומניאקית.
ואמרה לי שלדעתה אסור לי להכניס אותו לאירועים שלי. וזה שלח אותי להתבוננות עמוקה עמוקה….
ולאיזו מפלצת אני הופכת בכל מיני פינות במערכות יחסים….הלוואי שלא תדעו.
ושלא תבינו לא נכון. יש אנשים שהרחקתי מאירועים שלי במיוחד בעקבות דיווחים של א-נשים שחוו אותם יותר מקרוב,
וזה מאוד מאוד מורכב. אפילו אנשים שנקמו בי אחר כך….הלוואי שלא תדעו.
ומה קורה עם מישהו/י שבסדנא עצמה מתנהגים הכי מדהים בעולם. תענוג של אנשים אפילו באים קבוע והם ממש אחלה. ואז את מקבלת טלפון ממישהו/י שמספרים על משהו שקרה באירוע אחר/לפני שנים/בדייט.
אז כמובן שאני מקשיבה ובודקת אבל להגיד לך שזה פשוט?
שאני יכולה להגיד לך – בואי. אל תדאגי. זה מרחב בטוח ?
אני יכולה להגיד שאני או יותר נכון אנחנו – כי היצירה הזו משותפת לכל המשתתפים עושים ופועלים ליצירת מרחב בטוח.
להגיד לך – ״זה מרחב בטוח״…זה שקר. אין כזה דבר. ואני לא יכולה לשקר.
שאלת השאלות .
שאלת השאלות . מה באמת יגרום למישהו להרגיש בטחון….מה היא תחושת בטחון? כמה אני יכולה לשלוט בסביבה שלי כדי שאני ארגיש ביטחון? כמה בטחון היא חוויה סובייקטיבית? אובייקטיבית?…..
מה שאני אוהבת באירועים שלי – הוא שהאירועים שלי הם ״החיים האמיתיים״ ולא רק ״אור אהבה ונצנצים״
מקום שבו פוגשים אנשים אמיתיים ומתרגלים הקשבה לגוף
מתרגלים תקשורת בהירה
מתרגלים להציב גבולות
ולחזק ולהעמיק את תחושת הבטחון הפנימית שלי
גם אם זה אומר שאני אבחר לא לדבר ולא לגעת באף אחד כל הערב. כי אלו הגבולות שלי. היום. כרגע .
שלא משנה מי עומד מולי. אני מתורגלת מספיק כדי להרגיש את הגוף שלי, לזוז בקצב שלי, להגיד לא כשלא מתאים לי, לעצור באמצע אם משהו לא נעים לי.
המרחב הזה הוא מרחב של תרגול.
הנושא של סינון אנשים….הוא שאלה מאוד מורכבת.
מאוד מורכבת.
ואין לי תשובה יפה לזה.
אני מאמינה בלמידה
אני מאמינה בתרגול. תרגול. תרגול. תרגול.
שזה שונה למשל מטיפול. סדנא היא לא טיפול.
ובתרגול. אפשר גם ליפול ולטעות. וללמוד. ולתקן. ולנסות שוב. ולהצליח. ואז שוב לשכוח. ולהתאמן. ולהזכר.
ולא לכל אחד מתאים לבוא למרחב של תרגול. יש מי שצריך טיפול או
גם טיפול.
מה אני כן יכולה להגיד על מה אני עושה כדי ליצור מרחב יותר בטוח –
אם יש אנשים שאני מוצאת שהם לא קשובים. לא קשובים לגבולות המרחב, לא פנויים ללמוד.
אני ״אסנן ״ אותם החוצה.
לפעמים אני קולטת את זה מראש. ולפעמים ממש במפגש. ואז במקום עוצרת, מעירה, מדגישה את הגבולות ובמצבים שהצריכו את התגובה הזו אז גם להוציא מישהו/י מהסדנא.
לפעמים גם מי שלא קשוב לגבולות של עצמו באופן קיצוני. אני אשקף ואכוון. זה דבר חמקמק. שלפעמים אנשים שלא קולטים את זה על
עצמם אלא שנים אחכ.
ואלו ואלו יכולים להיות גם אנשים מאוד נורמטיבים
מסקרן אותי איך אתם רואים את הדברים?
מה זה מעלה בכם?
מה זה מטרגר בכם?
אם הייתם אתם עומדים על סף הדלת. את מי הייתם לא מכניסים?
**ולא הזכרנו בכלל שיש חוק נגד אפליה ובמילים אחרות נגד סלקציה. שאפילו במערכת המשפט טרחו לאמר משהו בנושא.
