כל פעם שאני מפרסמת מסיבת כירבולים (כבר 12 שנים), נרשמים כ10 גברים. ואישה אחת. זה בערך היחס. אם ההרשמה הייתה פתוחה באופן חופשי היו מגיעים 30 גברים ו3 נשים.
יופי, אז מה הבעיה? –>> לעוד פרטים לחצו כאן

להטבק מוזמנים/ות באהבה. חלק מהגדרות להט"ב יכולים להירשם ללא איזון מגדרי.
לחצו כאן לקרוא עוד >>

המרחב הוא מרחב חברתי, לרוב האנשים הקונספט של מרחב חברתי, להכיר אנשים חדשים, להגיע למקום חדש יכול להיות מאתגר.

ויש את חלקנו שגם נושאים פצעי עבר לא פשוטים בשדה החברתי (הילד שלא בחרו בו/הילדה שנשארה לבד …), או בשדות הקשורים לקרבה/אינטימיות/מגע/הסכמה.

המרחב שאליו אני מזמינה אתכם הוא לא מרחב אוטופי נטול טריגרים.
להפך. הוא מרחב אנושי, חברתי. שיכול להפגיש עם אי נוחות, מבוכה, אתגר להציב גבולות ולא להכנע לריצוי, פחד מקרבה….
אך המטרה היא לפגוש את הטריגרים ,להסתכל להם בעיניים ולנסות לזוז אחרת ממה שאנחנו תמיד.

במשך השנים פגשתי אנשים רבים. כולל אני שהמרחב הזה שינה את חייהם.
אפשר לדבר הרבה על איך להגיד לא. איך לבקש. איך להציע.
אבל כשממש עושים את זה. במרחב שתומך בכך.
פיזית. נוצר חיווט חדש.

ולפעמים לא.
לפעמים לא נצליח לפתור הכל. לפעמים נצליח לזוז רק מילימטר קטן.
כמו לבוא ולשתף את זה. ולא להיות לבד.
כמו אפילו רק לראות את זה מעבר לכל אסטרטגיות ההגנה שבנינו כדי להמנע מלחוש את הכאב הזה.

לפעמים נגלה איזה כאב שלא קלטנו עד כמה הוא מנהל אותנו ונלך על זה להעמיק בטיפול.

אז כן. חשוב לדעת. יכול להיות מדהים. יכול להיות הכי כיף בעולם.
ויכול להיות שלא. יכול להיות כואב. ושם נחפש את התנועה האחרת.

ולא תמיד זה מתאים. יש פעמים שנגיד. וואלה. גדול עליי עכשיו. לא בא לי להרגיש ככה או אחרת. מעולה.
אז תקשיבו למה שנכון לכם. וכמה שנכון לכם. כי זה בדיוק התרגול.

הגבולות זה מה שמרחיב את החופש שלנו.

אין בעיה.
אין חובה לגעת באף אחד במהלך הערב.
מותר רק להיות. להסתכל. לנוח. לפטפט. לאכול. לשתות תה.

לא חייבים לעשות שום דבר. זה בדיוק בדיוק העיקר. זו המטרה של הערב.

להקשיב לעצמכם.

כן, אתם צפויים להיות במרחב שבו אנשים אחרים נוגעים אחד בשני בהתאם לגבולות האישיים וגבולות המרחב.

ואני תמיד מזכירה. לא צריך להספיק כלום. תמיד אפשר לבוא פעם הבאה.
ועדיף לזוז לאט. ממהר מידי.

כן בהחלט.
אפשר לכתוב לי הודעה ונתאם שיחה.

השתדלתי לכתוב באתר ובדף הרכישה את כל המידע הטכני. כדי למקד את השיחות בתמיכה הרגשית.

ואפשר לדבר איתי גם אחרי האירוע, אם עברתם חוויה מדהימה או מאתגרת או כל דבר שתרצו לעבד.

אז חשוב לדעת שאני לא מעבירה מספרי טלפון.
אני גם לא זוכרת מי זה הבחור עם החולצה הכחולה והמשקפיים.

ואני מעודדת אתכם בסוף הערב , לקפוץ קפיצת אומץ ולבקש מספר טלפון.
כן כן זאת קפיצת אומץ שחשוב להתאמן בה.

למרות שהרבה אנשים מכירים לקשרים משמעותיים , זה לא אירוע הכרויות.

וגם אין מבחן קבלה וסלקציה.

כן. חשובה לי ההקשבה לגבולות. והפתיחות לתקשורת. ליצירת מרחב בטוח.

במהלך 12 שנים, העזבתי רק 3 אנשים מהמרחב. כי לא היו מסוגלים להיות קשובים לגבולות המרחב.
ויש גם כאלה שלא איפשרתי להם להגיע מראש בגלל הסיבה הזו.

אבל אין סינון לפי צורת גוף, משקל, סטטוס אקדמאי, משפחתי, מצב בבנק, היסטוריה משפחתית……

להפך. אנחנו מאמנים את השריר של הלב והעיניים הטובות כלפי כל אדם. גם. ובמיוחד אם הוא שונה ממני.

במסיבת כירבולים הראשונה שלי בארהב מצאתי את עצמי מתכרבלת עם אישה בת 60 נהגת משאית מכוסה קעקועים.
שוקעות בשיחת נפש.

איזה מזל שלא היה סינון של נהגות משאית.

כל אחד אחראי על עצמו – אתם שומרים על עצמכם ולא עושים שום דבר שלא רוצים.

פיג'מות נשארות עלינו – אין עירום , אין מגע באיברי מין. אין מגע מתחת לבגדים. אין נשיקות.

לא חייבים להתכרבל במסיבת כירבולים . – אפשר לדבר, לרקוד.

הסכמה מילולית לפני מגע-
כן זה כן, לא זה לא , ואולי זה – לא
אפשר להתחרט
אם מישה/ו שמ/ה עליי יד ולא בא לי – אני לוקח/ת את היד ומזיזה אותה.
אם יש לכם בן/ת זוג לכבד הסכמים זוגיים – כדאי לעשות אותם לפני שמגיעים.
אפשר לבקש עזרה, תמיכה מהצוות.

אם מישהו מרגיש לעזוב וללכת הבייתה זה לגמרי אפשרי- חשוב לאמר למנחה להתראות.
אפשר לעשות קולות , בכי, צחוק, לרקוד , לאכול

שמירת סודיות

ללא אלכוהול, ללא סמים (וממולץ גם ללא סיגריות כי זה מסריח)
שמירה על הנקיון
טלפונים מחוץ למרחב